ת"פ (באר-שבע) 8077/06 - מדינת ישראל נ' זנון פארג'מחוזי באר-שבע

ת"פ (באר-שבע) 8077/06

מדינת ישראל

נ ג ד

זנון פארג'

 

בית משפט מחוזי באר-שבע

[19.03.2008]

 

כב' השופט צלקובניק יורם

 

בשם המאשימה - עו"ד ש. רוטשילד

בשם הנאשם - עו"ד יוסי לין

 

הכרעת דין

 

1. על פי כתב האישום, נהג הנאשם ביום 5.3.2006 בשעה 19:50, ברכב מסוג טויוטה - שעה שלא היה בידו רישיון נהיגה בר תוקף - לעבר היציאה מרחוב מעגל הרימון, בירוחם. רס"ר יעקב לוי שנהג בג'יפ משטרתי שעל גגו פעלו אורות כחולים מהבהבים, נכנס לרחוב מהכיוון הנגדי, והורה לנאשם לעצור באמצעות הבהוב אורות הרכב. הנאשם האיץ כתגובה את רכבו לעבר חזית הג'יפ והשוטר לוי נאלץ לבלום כדי להימנע מהתנגשות ברכבו של הנאשם. הנאשם סטה ימינה, עלה על אי תנועה - מעין אדנית מוגבהת ברחוב שהינו רחוב צר ומתעקל, ללא מוצא, ופזורים בו "איי תנועה" דומים - עבר אותו, והחל לנסוע במהירות לעבר רכב משטרתי נוסף, מסוג סקודה, נהוג בידי השוטר ג'אברין אבו כף, שנלווה לג'יפ המשטרתי, ונסע מאחוריו. השוטר ג'אברין הצליח להסיט את הגה רכבו בחוזקה ימינה וכך נמנעה התנגשות חזיתית ברכבו של הנאשם.

2. נוכח האמור מיוחסות לנאשם עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז 1977, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז - 1977, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10+62 לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961, נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל - 1970. לנאשם יוחסה תחילה גם עבירה של נהיגת רכב שרישיונו פקע, אולם התביעה ביקשה למחקה מכתב האישום.

3. הנאשם הודה בכך שלא היה בעל רישיון נהיגה תקף, וכפר בעובדות כתב האישום האחרות. לדבריו אין הוא זוכר היכן היה ביום האירוע.

 

4. השוטר יעקב לוי ששימש כראש צוות הבלשים, מסר בעדותו כי הבחין ברכב הטויוטה, החונה ברחוב מעגל הרימון, סמוך לסוף הרחוב, המאפשר מעבר נוח רק לכלי רכב אחד בשל האדניות המוצבות בו (תרשים העד ת/1). על פי מידע מודיעיני שבידו ידע העד כי הרכב נמצא בשימוש הנאשם, המוכר לו מפעילות משטרתית קודמת, והשוטר אף ידע שהנאשם נמצא בפסילת רישיון נהיגה. נוכח כך הורה לשוטר מאנשיו, העד מיכאל בן עמי, לערוך תצפית על הרכב ולהמתין להגעת הנאשם, בעוד הוא עצמו המתין ברכבו - ג'יפ משטרתי ירוק הנושא סימני זיהוי משטרתיים - במרחק של כ- 50 מ' מהמקום, סמוך לכניסה לרחוב. בד בבד הזעיק תגבור, ולמקום הגיע השוטר ג'אברין, שנשאר בהמתנה מאחוריו ברכב הסקודה שהינו רכב משטרתי סמוי. לאחר המתנה קצרה הודיע התצפיתן בן עמי כי הנאשם נכנס לרכב הטויוטה בלווית בחורה כלשהי. השוטר לוי החל בנסיעה, תוך הפעלת אור כחול מהבהב, ונכנס לרחוב, שם הבחין ברכב הטויוטה הנוסע לעברו במהירות איטית. הוא אותת לנהג הטויוטה לעצור באמצעות הבהוב אורות הרכב המשטרתי אולם נהג הטויוטה לא עצר והאיץ את מהירות הנסיעה, ואז נאלץ העד לבלום ולהיצמד לצד ימין, כדי להימנע מפגיעה ולאפשר לרכב הטויוטה - שנסע במהירות ועלה בקול חבטה, על אבן שפה של האדנית המוגבהת - לחלוף מצד שמאל שלו. הוא הבחין כי רכבו של הנאשם מתקרב לעבר הסקודה, ושני כלי הרכב סטו לצד כדי להימנע מפגיעה (ע' 8). לדברי העד לא זיהה את הנאשם, אולם זיהה בוודאות את הרכב ומספרו, וכי הסתמך על הדיווח של השוטר בן עמי לעניין זיהוי הנאשם.

בחקירתו הנגדית אישר העד כי לא ציין בדוח שערך לאחר האירוע ובהודעה שמסר ביום 29.3.2006, כי בלם את רכבו, או הבהב באורות הרכב, וכי הדוח שערך היה כללי. הוא ציין לראשונה את עניין הבלימה במזכר נוסף שערך ביום 30.3.2006 (נ/1). בעניין זה הוסיף כי פעולת הבלימה והסטת ההגה היו אינסטינקטיביות (ע' 7). עוד צויין על ידי העד כי בדיווחים המודיעיניים שבידו נאמר כי הנאשם נוהג בסוגי רכב נוספים, ובהם ג'יפ סופה וסובארו, וכי בעבר ראה את הנאשם סמוך לרכב הטויוטה שזוהה על ידו ברחוב מעגל הרימון (ע' 7 לפר').

5. השוטר מיכאל בן עמי מסר בעדותו כי ערך תצפית לעבר רכב הטויוטה. בשעה 20:00 לערך יצא הנאשם - המוכר לו מעבודתו המשטרתית (ע' 10)- מבית שלידו חנה רכב הטויוטה, נכנס לתא הנהג של הרכב, והמתין זמן קצר להגעתה של בחורה שנכנסה לתא הנהג ברכב (סקיצה ששורטטה על ידי העד, נ/2). בד בבד דיווח לשוטר לוי על כניסת הנאשם לרכב. רכב הטויוטה נע לאחור כדי להסתובב, והחל לנסוע לעבר היציאה מהרחוב, כאשר באותה עת התקדם הג'יפ המשטרתי לתוך הרחוב, וחסם את נתיב נסיעתו של רכב הטויוטה. הנאשם ניסה לחמוק מהג'יפ, ועלה על האדנית עם צידו הימני של הרכב, "וגרם לג'יפ לסטות ממקומו" לצד ימין, וכמעט נוצרה "התנגשות ביניהם" (ע' 10, 27). העד אישר כי בדוח שערך לאחר האירוע לא ציין כי הג'יפ סטה וכי הרכב התנגש בו כמעט, אלא רשם כי הרכב "נוסע במהירות ועובר את יעקב, וכמעט מתנגש ברכב הסקודה", אולם לדבריו, כך היו פני הדברים. העד הבחין בהתקרבו של רכב הסקודה שלא נכנס לרחוב מעגל הרימון, וסטה אף הוא ממקומו עקב תנועת רכב הטויוטה לעברו, ואז נמלט רכבו של הנאשם מהמקום. עוד ציין כי הסיכון שנגרם לג'יפ היה גבוה יותר מזה שנגרם לרכב הסקודה, שנסע ב"ציר ראשי יותר" (ע' 35).

6. עדותו של בן עמי הופסקה, לבקשת ב"כ התביעה, לאחר שהעד חשש תחילה למסור פרטים מבהירים לגבי מיקומה של התצפית, בטענה כי גילוי מיקומה עלול לגרום לסיכונם של אחרים, והתביעה ביקשה לפיכך, לדחות את הדיון כדי לבחון הטענה. עדותו של העד חודשה נוכח הודעת התביעה "כי ניתן לחשוף את מקום התצפית".

 

העד הבהיר כי צפה על רכבו של הנאשם, בלא להיעזר במשקפת, מתוך גינה חיצונית הצמודה לאחת הדירות ברחוב, השייכת לשוטר (תנועה) המתגורר במקום (תרשים, נ/2 ע' 25 לפר' מיום 18.6.2007). הוא ביקש באותו יום את רשותו של בעל הדירה לערוך את התצפית מגינת הדירה, ואין הוא זוכר את מספרי הבתים - הבית בו נערכה התצפית, וזה שממנו יצא הנאשם, הגם שיוכל להצביע על מיקומם. עוד ציין כי בעל הדירה שהה דקות ספורות לידו במהלך התצפית, בתחילתה ולקראת סיום, ואינו זוכר אם נכח גם בעת שהנאשם נכנס אל הרכב (ע' 23-24 לפר'). רכב הטויוטה חנה בתווך - בין מקום התצפית לבין הבית ממנו יצא הנאשם - כשהמרחק ממקום התצפית לבית היה כ- 50 מ'. באשר למרחק של ממקום התצפית לרכב העריך כי מדובר ב- 15-20 עד 30 מ' (ע' 10, 24, 31 לפר'). העד ציין כי פנסי התאורה ברחוב פעלו והיה ניתן לזהות את הנאשם, המוכר לו מעבודתו המשטרתית, "באופן וודאי", בעת שהנאשם הלך לעבר רכבו. (ע' 11, 26 לפר'). העד אף ציין כי הבחין כי האשה שנכנסה לרכבו של הנאשם, הינה בעלת "מוגבלות" מסויימת וסובלת "מנכות כלשהי" (ע' 26). עוד הבהיר כי הציב את התצפית על פי הנחייתו של לוי, וידע כי מטרת התצפית לבחון אם הנאשם - שהיה פסול לנהיגה- עושה שימוש ברכב, ובהתאם לכך לעצרו, ולא הייתה כל עילה אחרת אותה עת, למעצרו של הנאשם (ע' 29, 31).

7. השוטר ג'אברין העיד כי קיבל דיווח מהשוטר לוי על כניסתו של "פארג' זנון" לרכב. הוא נסע בעקבות הגי'פ, כשהמרחק המפריד ביניהם כעשרה מ', ואז הבחין כי לוי סוטה ימינה, בשל הרכב המגיע מולו בנסיעה מהירה. הרכב עלה על מדרכה שהיה עליה "עץ", והוא נאלץ לסטות עם רכבו לצד ימין, כדי לא להתנגש ברכב המגיע, שהצליח להימלט מהמקום (תרשים הרחוב שנערך על ידי העד, ת/2, וכן, ע' 38, 39). בחקירתו הנגדית עמד העד על כך כי שני כלי הרכב המשטרתיים נאלצו לסטות מהרכב (ע' 43). בעקבות ההימלטות ערך סריקות באיזור, והבחין ברכב הטויוטה הנוסע לכיוון איזור התעשייה בירוחם, הוא אותת לו באורותיו לעצור, אולם הרכב "נכנס לשטח" ונעלם.

העד ציין כי אינו מכיר את הנאשם, ולא הצליח לזהות את פני הנהג ואת מספר האנשים ברכב, נוכח זמן המפגש הקצר ובשל סטייתו מהדרך.

8. הנאשם המתגורר לדבריו "בביר הדאג'", ליד משאבי שדה, נעצר ביום 28.3.2006, בשעה 07:50, בדירה ברחוב מעגל הרימון 104, בירוחם. על פי דוח פעולה נ/3, שערך אחד מהשוטרים שהשתתפו במעצר, רס"מ אלפסי משה, עולה כי עם הגעת השוטרים לדירה, הבחין דרך חלון המרפסת, בנאשם הישן בדירה. ליד הבית חנה רכב מסוג ג'יפ סופה בצע ירוק.

 

גירסת הנאשם

9. הנאשם נחקר לאחר מעצרו, בתחנת משטרת דימונה, בשעה 09:25. באמרתו ת/3, שנגבתה על ידי החוקר משה גרינשטיין, בה יוחסה לו נהיגת רכב הטויוטה ברחוב מעגל הרימון "בצורה פוחזת וכמעט פגעת בניידת וסיכנת רכוש", הכחיש הנאשם כי נהג ברכב, וטען כי ייתכן והשוטרים טעו בזיהויו. לדבריו הוא מגיע לירוחם מעת לעת, בתחבורה ציבורית, כדי לחפש עבודה. בעבר הייתה לו "חברה" בירוחם, שאינו יודע את כתובת מגוריה, והוא נפרד ממנה "לפני שנה". הנאשם טען כי ה"ג'יפ ירוק", שייך לאחותו, וכי חבר "שאינו מכיר" העביר את הרכב תמורת 100 ₪.

 

10. לעניין נסיבות שהייתו בבית בו נעצר, נוהלה החקירה כך:

ש: אצל מי ישנת?

 

ת: אצל איזה אחת שמה, זה משהיא לא חדשה, אבל לא החברה שסיפרתי".

ש: לא יותר משתלם להגיע במונית אליה?

ת: שבוע הבא אני רוצה לעשות טיול בשטח והבאת בכסף את הג'יפ שהיה ליד הבית שלה.

ש: אז תסביר לי איך ואותו מקום שהיום נתפסת, ראו אותך השוטרים באותו מקום נוהג על הרכב.

ת:אני (ח) לא הייתי שם לפני עם רכב, אבל הייתי ככה יושב שמה"

יצויין כי הנאשם טען בתחילת חקירתו כי החוקר "צועק" עליו, ודרש כי שוטר נוסף שנכח בחדר החקירות לא ידבר, "אבל לא מפריע לי שהוא יישאר". החקירה הסתיימה לאחר שהנאשם סירב לענות על שאלות נוספות של החוקר, והוא אף סירב לחתום על ההודעה, ולדברי החוקר היה זה בשל כך שהנאשם אינו יודע לקרוא עברית. יצויין כי ניסיון נוסף לחקור את הנאשם מאוחר יותר באותו יום, לא צלח, והנאשם "סירב להיכנס למשרד (החקירות) בכל תוקף וסירב להיחקר", על אף שהובהר לו כי הימנעותו מלהשיב לשאלות החוקרים עלולה "לחזק את הראיות" נגדו (מזכרו של רס"ר אלכסנדר קלנטרוב, ת/4).

11. הנאשם טען בעדותו כי אינו מכיר את השוטר בן עמי, וזה זיהה אותו בשל טעות, או בשל התנכלות מכוונת של השוטרים, על רקע חקירות קודמות שנערכו לו, ונראה כי השוטר המזהה קיבל הוראה מהקצין הממונה עליו להפלילו. בהקשר זה ציין כי בעת חקירתו בתחנת דימונה, "הקצין עופר" נכנס לחדר החקירות "ואמר לי שהוא ידפוק אותי". גם החוקר גרינשטיין צעק עליו, ושוטרים נוספים התערבו בחקירה (ע' 20, ישיבה מיום 22.10.2007). לדבריו אינו מחזיק כלל ברכב הטויוטה, והג'יפ הירוק שייך לאחותו. בניגוד לנאמר בת/3, מציין הנאשם כי הוא אכן מכיר את האדם שהעביר אליו את הג'יפ וכי שיקר בת/3 בכך שטען כי אינו מכירו, שכן אותו אלמוני ביקשו שלא יסבכו בחקירה (ע' 22). עוד ציין כי התכוון לעשות שימוש בג'יפ לצרכי טיול לאחר מספר ימים.

 

טיעונים

12. התביעה סבורה, כי הונחו היסודות הראייתיים לצורך הרשעתו של הנאשם בעבירה של סיכון חיי אדם הנוגעת לשני "מפגשיו" עם רכבי המשטרה. לנאשם היה ברור כי מדובר בג'יפ משטרתי המתקרב לעברו ומבקש כי יעצור, נוכח סימני הזיהוי על הרכב המשטרתי והבהוב האורות. גם אם השוטר לוי לא ציין תחילה בדוח שערך לאחר האירוע את מלוא הפרטים ובכללם את בלימת הג'יפ והסטתו, הרי שהבהיר בדרך כנה בעדותו כי היו אלו פעולות אינסטינקטיביות, וכי לא מצא לראוי להידרש לפרטים אלה בעריכת הדו"ח הראשוני, הכללי יותר. הפרטים הנוגעים לדרך התקרבותו של רכב הטויוטה לג'יפ המשטרתי עולים גם מעדויותיהם של השוטרים ג'אברין ובן עמי, ואין לייחס משמעות יתרה לכך שהשוטר בן עמי לא פירט אף הוא את הסיכון שנגרם לכלי הרכב בדו"ח שערך.

באשר לעניין הזיהוי, סבורה התביעה כי לא נפל כל פגם בעדותו של בן עמי, שציין את וודאות הזיהוי, נוכח ההיכרות המוקדמת עם הנאשם ולאחר שתנאי התאורה ברחוב אפשרו זיהוי זה. מנגד נטען כי אין ליתן אמון בגירסת הנאשם כי השוטרים פעלו להפללתו במזיד, והנאשם אף לא ביקש להעיד את קצין המשטרה שלדבריו היה הרוח החיה בניסיון ההפללה של שוטרים.

 

נוכח נסיבות ההתקרבות המסוכנת של רכבו של הנאשם לרכבי המשטרה, בניסיונו להימלט מידם, הרי שהוכחו לטענת התביעה עבירות הסיכון לחיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקיד, ולנוכח הודאת הנאשם, הוכחו גם העבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. נוכח העובדה כי הנאשם לא היה בעל רישיון נהיגה אותה עת ולא הוכח אם לרכב הטויוטה היה רישיון רכב, מבקשת התביעה להורות על זיכויו של הנאשם מעבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה ולהרשיעו תחתה "בעבירה לפי סעיף 35 לפקודת התעבורה".

13. לטענת ההגנה אין לסמוך על זיהויו של הנאשם על ידי בן עמי, שהינו עד יחיד לזיהוי. נטען, כי לא ברור אם נוכח תנאי התאורה ששררה יכול היה בן עמי לזהות את הנאשם, והשוטר לא היה מצוייד באמצעי ראיית לילה, ולאחר מעצרו של הנאשם לא נדרש בן עמי לזהות את הנאשם. בנוסף נטען, כי אם ראה השוטר בן עמי מהיכן יצא הנאשם, הרי שהיה מקום לברר את זהות האישה שהייתה ברכב, ולחקרה, והשוטר בן עמי לא הבהיר מדוע לא בוצע הדבר. עוד צויין כי גם השוטר לוי, המכיר את הנאשם לטענתו, לא זיהה אותו בעת שחלף על פניו.

בנוסף נטען כי קיימת אי בהירות לעניין השימוש ברכב הטויוטה. הנאשם לא נראה בעבר נוהג ברכב זה, ו"ליד ביתו" - כך נטען - נתפס רכב מסוג ג'יפ דווקא (סיכומים, ע' 5(ב)). חקירתו של הנאשם התמקדה בג'יפ ולא ברכב הטויוטה, והחוקר לא נתן מענה ברור בעניין זה, ואף לא הובאה ראיה לעניין זהות הבעלים הרשומים של רכב הטויוטה.

בנוסף נטען, כי הוכח שהשוטרים רצו לגרום להפללתו של הנאשם, ולסבכו בנהיגה ללא רישיון נהיגה, על אף שלא היה דרוש לחקירה אותה עת, והשוטר בן עמי הודה בכך רק לאחר שהתחמק תחילה ממתן תשובות ישירות בעניין זה. העד גם נמנע במכוון ממסירת שמו של השוטר שבביתו מוקמה התצפית, לא מסר את מספר הבית, ולא ציין אם בעל הדירה צפה גם הוא בנהג הטויוטה; השוטרים הגזימו במכוון בתיאור הנהיגה, ומסרו גירסות סותרות לעניין מידת הסיכון שגרמה; אין כל וודאות כי השוטר לוי בלם את רכבו, סטה לצד, או הבהב באורות הרכב, לאחר שפרטים אלה עלו במלואם לראשונה רק בעדותו, ועניין הבלימה שצויין רק בנ/3, לא עלה על ידי העד מתחילה, בדוח שערך. גם בן עמי לא ציין תחילה כי רכבו של לוי סטה מנתיבו, ופרט זה עלה לראשונה רק בעדותו; בעניינו של רכב הסקודה נטען כי לא היו עליו כל סימני זיהוי משטרתיים, ולא ניתן לדעת לפיכך כי מדובר ברכב משטרתי, וקיימת סתירה בין עדותו של ג'אברין לבין עדותו של בן עמי, לעניין מיקומו של רכב הסקודה בעת המפגש עם הטויוטה. בהקשר זה צויין כי בן עמי העיד שרמת הסיכון שנגרמה לסקודה הייתה "משנית" ביחס לסיכון לג'יפ, וקשה להבין מעדותו של בן עמי מהו הסיכון שנגרם לרכב הסקודה, אם בכלל.

מנגד נטען, כי עדות הנאשם, שלא נסתרה, הייתה עקבית וסדורה, ולא ברור כלל מדוע הוטח בפניו של הנאשם בחקירתו, כי במקום בו נעצר נראה נוהג קודם לכן על ידי השוטרים כמיוחס לו, הגם שלדברים אלה לא היה כל בסיס, שכן נעצר בביתו. אין גם לבוא בטרוניה לנאשם על כך שלא העיד מטעמו את החבר, מעביר הג'יפ, שכן האירוע הקשור בג'יפ אינו מהווה מרכיב באישומו של הנאשם, ועל התביעה היה להתרכז תחת זאת, בהבאת מלוא הראיות בעניין רכב הטויוטה; הנאשם הסביר כי לשוטרים היה מניע להפללתו נוכח הנחתם כי מדובר בעבריין, ולאחר שבעבר נחקר בגין עבירות סמים, והחקירה הסתיימה בלא כלום. עוד נטען כי לא היה כל טעם תכליתי להעדת הקצין עופר מטעם ההגנה בעניין זה, שכן לא היה צפוי ממילא, כי עד זה יאשר את גירסת הנאשם.

 

עוד טוען הסניגור, כי לאימרת הנאשם לא קדמה אזהרה כנדרש, בעבירה של סיכון חיי אדם, אלא ב"נהיגה פוחזת" בלבד, והיה בכך משום קיפוח זכויות הנאשם לקיום "הליך הוגן", ואין מקום להרשעתו בעבירה חמורה מזו שיוחסה לו בחקירתו.

לחלופין נטען, כי גם אם נהג הנאשם ברכב הרי שלא התגבשו יסודות עבירת הסיכון לחיי אדם; האירוע ארך פרק זמן מינימלי, שבמהלכו החליט הנהג להימלט מרכבי המשטרה, ואין עסקינן במרדף ארוך בעל מרכיבי סיכון ממשיים.

בנסיבות אלה סבור ב"כ הנאשם כי ניתן לכל היותר, להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה נמהרת ורשלנית, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין.

 

דיון

14. זיהויו של הנאשם מתבסס, כאמור, על עדותו של שוטר התצפית בן עמי. השוטר העיד בעניין היכרותו המוקדמת את הנאשם, במסגרת הפעילות המשטרתית, ואין חולק, נוכח דיווחו המיידי לשוטר לוי שנמצא במרחק מה מהמקום, כי היה משוכנע בכך שמדובר בנאשם. בן עמי לא נקב במרחק המדוייק בין מקום התצפית לבין הרכב, אולם על פי התרשים שערך (נ/2) עולה כי ממקום התצפית קיים שדה ראיה המאפשר לחזות בתנועתו של הנהג לרכב וכניסתו לתא הנהג, והעד ציין כי תאורת הרחוב הייתה טובה ואיפשרה את הזיהוי. בנוסף מסר העד פרטים לגבי הנוסעת שנכנסה לרכב הטויוטה זמן קצר לאחר כניסת הנהג.

טענות ההגנה לעניין אי אמינות גירסתו של בן עמי אינן מבוססות. ניתן היה להתרשם כי העד לא שש אמנם - מסיבות מובנות הקשורות בחששו לסיכונו של בעל הדירה ממנה נערכה התצפית - לפרט את מיקומה של התצפית, וביקש תחילה להימנע לחלוטין ממסירת כל פרט בעניין זה. אולם בסופו של דבר חזר לדוכן העדים, בנסיבות שפורטו לעיל, ומסר את הפרטים הידועים לו. הטענה כי העד המשיך להתחמק במכוון ממסירת מספרי הבתים, אינה במקומה, שכן העד הבהיר במפורש כי יוכל להצביע על מיקום התצפית והבית שממנו יצא הנאשם, אם יידרש, והוא ניסה להמחיש באמצעות התרשים, נ/2, את פרטי עדותו בהקשר זה. באשר למעורבותו של בעל הדירה בתצפית, מסר העד כי אינו זוכר כלל אם אותו אדם נמצא לידו בעת שהנאשם נכנס לרכב. יוער בעניין זה, כי אם סברה ההגנה כי ניתן היה בידי בעל הדירה לסייע להבהרת נסיבות הזיהוי- על אף שלכאורה, מעורבותו הייתה אקראית, לא הייתה מניעה, לכאורה, כי ההגנה תפעל להעדתו. ההגנה אף לא המציאה כל ראיה אחרת שהיה בה כדי להפריך את עדותו של בן עמי לעניין האפשרות האובייקטיבית - בהתחשב במצב התאורה ברחוב ובמרחק בין מקום עמידתו לבין הרכב - לזהות את נהג הרכב, וטענתו של בן עמי לגבי ייתכנות הזיהוי לא עורערה.

15. היכולת להסתמך על עדותו של בן עמי, כעדות יחיד לעניין הזיהוי, אינה מתערערת גם משנשקלת העובדה כי השוטרים לוי ובן-עמי היו משוכנעים מתחילה כי מחזיקו של רכב הטויוטה הינו הנאשם, וכי זה עתיד לחזור לרכבו בשלב זה או אחר. בשל כך מוקמה התצפית מול הרכב, והוזעק סיוע של רכב משטרתי נוסף כדי להביא למעצרו של הנאשם אם יימצא נוהג ברכב, והעד בן עמי לא הכחיש פרטים אלה בעדותו. נוכח דרך מתן עדותו של בן עמי, ולאחר שלוי לא התיימר כלל לטעון כי הצליח לזהות את הנאשם בעת התקרבות רכב הטויוטה, לא התרשמתי כי התגלתה אצל השוטרים להיטות פסולה לייחס לנאשם את נהיגת הרכב, שעה שלא היו בטוחים בכך, וכי בשל אותו שכנוע "מוקדם" בדבר זיקתו של הנאשם לרכב, קיים חשש לאמינות הזיהוי.

 

16. לעדות המזהה - הגם שאיני סבור כי היה נדרש זאת - מתקיים חיזוק אמיץ הקשור בכך שהנאשם נעצר ביום 28.3.06, כשלושה שבועות לאחר האירוע נשוא האישום, בעת שלן בבית ידידה כלשהי, ברחוב מעגל הרימון עצמו, הוא הרחוב שבו התרחשה עלילת הדברים המתוארת על ידי השוטרים.

מתעורר הרושם כי הן התביעה והן ההגנה לא שתו ליבם למקום מעצרו של הנאשם - הדבר לא עולה לפחות מסיכומי הצדדים - ולא הובאה על ידי התביעה כל ראייה אם הבית בו נעצר הנאשם כמפורט ב-נ/3, הינו אותו בית עצמו ממנו יצא נהג הטויוטה על פי עדותו של בן עמי, אם לאו. עם זאת קשה להניח כי מדובר בצירוף מקרים אקראי. הנאשם נגלה לעיני השוטרים בעת המעצר, כשהוא ישן בדירת מגורים ברחוב מעגל הרימון זמן קצר לאחר אירוע הנהיגה. ודוק, אין מדובר ברחוב מרכזי וגדול, אלא ברחוב קטן וצדדי המצוי בפאתי העיר ירוחם, ואין מדובר בשהייה חולפת ומזדמנת באותו בית, שכן לא זו בלבד שהנאשם לן באותה דירה, אלא שלטענתו ביקש לעשות שימוש בג'יפ שהוחנה ליד הבית רק מספר ימים לאחר מכן. לאלה יש להוסיף את אישורו של הנאשם בת/3, כי ישן בבית חברה כלשהי, המשתלב לכאורה, גם בתיאורו של השוטר בן עמי לעניין יציאת אישה מהבית שהצטרפה לנאשם. הנאשם אכן נחקר בעניין זה במסגרת ת/3, ולא טרח אלא ליתן מענה מעורפל ומתחמק, שאין בו כדי להסיר ההנחה המסתברת, כי אין עסקינן בצירוף מקרים נדיר, הנוגע להימצאותו של הנאשם תוך פרק זמן קצר יחסית, ברחוב מעגל הרימון, בשני האירועים הנפרדים. לא למותר להוסיף בעניין זה, כי נוכח שהייתו של הנאשם באותו בית, ולנוכח טענתו לעניין קשריו עם חברה כלשהי במקום, ניתן היה בידי הההגנה להפריך באמצעות ראיות מטעמה את ההנחה כי הימצאותו של הנאשם באותו רחוב, שלושה שבועות לאחר האירוע, מנותקת מהנסיבות הקשורות בהימצאו של נהג הטויוטה ברחוב, כפי שעלה מעדותו של בן עמי, ויוער כי השוטר בן עמי ציין את נכותה של האישה שהצטרפה לנאשם, ואף עניין זה היה יכול להתברר בנקל במסגרת ראיות ההגנה.

ראיית חיזוק נוספת לזיהוי- משקלה מוגבל אומנם - מצוייה בעדותו של השוטר לוי שמסר כי ראה את הנאשם בעבר בקירבה לרכב הטויוטה, ואציין כי אכן היה ראוי כי התביעה תמציא פרטים לעניין בעליו הרשומים הרכב, ואולם אין באי הבהירות הקשורה בכך כדי לסתור עדותו של לוי בעניין המידע שהיה ברשותו לעניין השימוש ברכב, ולכך שראה את הנאשם ליד הרכב בהזדמנות קודמת.

17. דוחה אני טענת הנאשם כי השוטרים ביקשו להפלילו במכוון באירוע הנהיגה. בולטת העובדה כי השוטר לוי לא טען כלל כי זיהה את הנאשם על אף שיזם את התצפית על רכבו, ואף השוטר ג'אברין היה זהיר מאד בדבריו, ונמנע מטענה כי הבחין ביושבי הרכב. גם השוטר בן עמי עשה הבחנה בין הסיכון שנגרם עקב נהיגת הטויוטה לג'יפ המשטרתי, ולזה שנגרם לרכב הסקודה, ולא ניכרה כל מגמה בעדויות השוטרים להעצים מימדי הסיכון שנגרם בנהיגה, ועדויותיהם היו מאופקות ושקולות. גם אם פרטים אלה או אחרים הנוגעים לנהיגה, לא עלו מיד בדוחות השוטרים בן עמי ולוי, הרי שעדויות שלושת השוטרים השתלבו זו בזו לעניין דרך הנהיגה, דהיינו, ניסיון התחמקות של רכב הטויוטה עם התקרבו של הג'יפ המשטרתי, תוך עליה על אבן השפה של האדנית, סטית הג'יפ לצד, וההתקרבות לעבר רכב הסקודה, תוך סטיה של שני כלי הרכב, וההימלטות מהמקום. בנסיבות אלה, הבהרת השוטר לוי כי בלם את רכבו, והסיטו קמעא, גם לנוכח רוחב הכביש במקום, התחייבו מאופי הנהיגה של שני כלי הרכב באירוע, ולנוכח ניסיון ההימלטות של רכב הטויוטה, ולא ניתן לקבוע כי פרטים אלה הוספו בדיעבד על ידי השוטרים, כניסיון מניפולטיבי מאוחר.

 

18. עדותו של הנאשם אינה ראוייה לאמון. הנאשם העיד על עצמו כי מסר פרט שיקרי בחקירה בעניין אי הכרת זהותו של מעביר הג'יפ, ולמעשה שיקר פעם נוספת גם בעדותו בעניין זה, עת טען כי מעביר הג'יפ ביקשו שלא יסבכו בחקירה;לא הייתה כל סיבה לאותו אלמוני שביצע העברה תמימה של רכב, על פי גירסת הנאשם, לבקש זאת מהנאשם, וטענת הנאשם בעניין זה הועלתה מייד עם מעצרו, שעה שלא היה לו כל קשר עם אותו אלמוני, וממילא לא יכול היה הלה לבקש מהנאשם מאום; הנאשם לא מסר פרטים מבהירים לגבי הנסיבות הקשורות בהימצאו ברחוב מעגל הרימון בעת מעצרו, על אף שהוטח בפניו בחקירה כי זהו מקום אירוע הנהיגה עליו נחקר, ולא טרח בהבאת כל עדים שיכלו לאשר טענה זו אחרת, או לנסות להפריך הראיות העולות לחובתו מעדויות השוטרים; הטענה לעניין לחצים פסולים בחקירה שהעלה הנאשם מופרכת. הנאשם לא אישר בחקירתו כי נהג ברכב הטויוטה, והסתפק בהכחשה מעורפלת של מעשיו. החוקר גרינשטיין כלל לא נחקר לעניין טענות הנאשם לעניין ניסיון מכוון להפלילו על ידי קצין משטרה כלשהו, וגם השוטרים בן עמי ולוי לא נחקרו בעניין זה, על אף שנטען לכאורה, כי היו שליחים לדבר עבירת הניסיון לטפול לנאשם מעשה שלא ביצעו, ומילאו בו תפקיד מכריע.

19. על פי עדויות השוטרים נהג הנאשם בצורה מסוכנת, ודחק את כלי הרכב המשטרתיים לצדדים בניסיון להימלט מהרחוב הצר.

עם זאת לא מצאתי כי נהיגתו של הנאשם עולה כדי עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. מהעובדות הנוגעות למפגש עם הג'יפ המשטרתי עולה, כי הג'יפ התקרב לרכב הטויוטה ממרחק של כ- 50 מ', ולאחר שאותת באורות הרכב, החל הנאשם בניסיון ההימלטות. נוכח המרחק הקצר בין הרכבים לא היה סיפק בידי הנאשם להאיץ את רכבו למהירות גבוהה, ומשעמד השוטר לוי על כך שהנאשם אינו מתכוון לעצור, ולנוכח מימדי הרחוב, בלם את רכבו וסטה מעט לצד, כדי להימנע מפגיעה, בעוד רכבו של הנאשם "מטפס" על האדנית בניסיון ההימלטות. אין לומר בנסיבות אלה - נוכח עצירת הרכב המשטרתי, וניסיונו בד בבד של הנאשם להתרחק מהג'יפ הסוטה לצד, תוך עליה על האדנית, ועל אף הפזיזות והסיכון הגלומים בנהיגה נוכח הקירבה בין כלי הרכב- כי התגבשה אצל הנאשם הכוונה המחמירה הקבועה בסעיף 332 לחוק, עד כדי ראייה מראש של אפשרות גרימת התוצאה המזיקה שבסעיף, כאפשרות קרובה לוודאי.

באשר לרכב הסקודה הרי שנסיבות הסיכון שנגרם לרכב זה לא עלו בצורה ברורה מהראיות, וקיימת אי התאמה בין עדויות השוטרים לעניין מיקומו של רכב הסקודה, והשוטר בן עמי התרשם ממידת הסיכון הפחותה שנשקפה לרכב, עקב נהיגת הנאשם.

מקבל אני איפוא, עמדת ההגנה כי יש לזכות את הנאשם מהעבירה לפי סעףי 332 הנ"ל, ולהרשיעו תחתה בעבירה של נהיגת רכב בדרך פזיזה ונמהרת על פי הוראת סעיף 338(1) לחוק העונשין. יוער בנוסף כי אין נפקות לאי אזהרתו של הנאשם באימרתו, בעבירה לפי סעיף 332(2) לחוק, נוכח כך שהועמד בדברי האזהרה על סיכוני הנהיגה, ולאחר שממילא הכחיש את עצם הנהיגה.

20. נוכח האמור, מזוכה הנאשם מהעבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, והוא מורשע בעבירה של נהיגת רכב בדרך נמהרת שיש בה לסכן חיי אדם,על פי הוראת סעיף 338(1) לחוק העונשין. נוכח עמדת התביעה תימחק ההוראה הקשורה בהסתייעות ברכב לביצוע פשע, שאינה מהווה לכשעצמה הוראת עבירה. אעיר בעניין זה, כי לטעמי לא היה מקום מתחילה ליייחס לנאשם הוראה זו שכן ה"הסתייעות" הנטענת כרוכה בעצם הנהיגה המסוכנת- היא ה"פשע" בגינו מואשם הנאשם, ויש מכך משום תוספת מלאכותית ומיותרת לכתב האישום. הבקשה החלופית של התביעה לעניין הרשעה בסעיף 35 לפקודת התעבורה, מקורה ככל הנראה בטעות ואין לקבלה, שכן סעיף זה, כמו הוראת סעיף 43, עוסק בדרכי פסילת רישיון נהיגה, הנגזרות מביצועם של מעשי עבירה אחרים.

21. הימלטותו של הנאשם מהמקום מלמדת על כך שהיה נהיר לו כי שוטרים מבקשים לעכבו, והעובדה כי ג'יפ משטרתי לפניו - בהתחשב בסימנים המשטרתיים, האיתות באורות, והמרחק הקצר בין כלי הרכב - לא יכלה להיעלם מעיניו. לנאשם היה מניע לבריחה, הקשור בכך שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה. נוכח כך מורשע הנאשם בנוסף, בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקיד. על פי הודאתו מורשע הנאשם גם בעבירה של נהיגת רכב ללא רישיון נהיגה, ובעקבות כך, בנהיגת הרכב ללא ביטוח.

 

 

ניתנה היום יב' ב אדר ב, תשס"ח (19 במרץ 2008) במעמד הצדדים