ע"פ 4523/07 - סמי אבו מדיעם נ' מדינת ישראלעליון

ע"פ 4523/07

סמי אבו מדיעם

נ ג ד

מדינת ישראל

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

[25.09.2007]

 

כבוד הנשיאה ד' ביניש

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ח' מלצר

 

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק תפ"ח 1021/06 מיום 17.5.07 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז וא' ואגו

 

בשם המערער:עו"ד יוסי לין

בשם המשיבה:עו"ד נעמי גרנות

 

פסק-דין

 

הנשיאה ד' ביניש:

 

בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (הרכב השופטים: ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז וא' ואגו) הורשע המערער, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן בשלושה אישומים. האישום האחד מתייחס לאירוע שארע בשנת 1997. באותו מקרה, נקשר קשר לבצע עבירה בנשק שבמסגרתו ניסה המערער לרכוש לעצמו רובה מסוג M-16. על פי העובדות בהן הודה, כשביקש לקחת את הרובה מידי המוכרים, אשר קיבלו את הכסף תמורתו, הסתלקו הם ברכבם כך שהנשק לא נלקח על ידו. האישום השני מתייחס לעבירה נוספת של קשירת קשר לבצע עבירות בנשק, וכן החזקה של חלקי נשק ועשיית עסקה בהם, כאשר המערער קיבל לידיו ללא תמורה מידי שוטר חלקי נשק ובהם נוקרים של אקדחים, כתות של רובה וחלקים נוספים, והעבירם לידי אחר. ארוע זה ארע בשנת 2001. האישום השלישי בו הודה המערער הוא על רקע פנייתו של אדם בשם עימאד למערער אשר הציע לו לחטוף חייל או שוטר או כל אדם, ולהסתירו בביתו ברהט. החטיפה המוצעת נועדה לשחרר את בנו של עימאד מריצוי עונש של מאסר עולם, ותמורתה הציע עימאד למערער 50,000 דולר. המערער דחה את הצעתו של עימאד. ימים מספר לאחר מכן זומן המערער לחקירה בשירות הבטחון הכללי והוזהר להפסיק את קשריו עם עימאד. הנאשם הבטיח לאנשי השב"כ שלא לקיים עמו קשר. אף על פי כן התקשר המערער לעימאד והודיע לו כי השב"כ יודע על פעילותו. לאחר מכן ביקש המערער מאשתו שתשמיד את מכשיר הפלאפון. עבירות אלה בוצעו בינואר 2006.

 

בגין האישום השלישי הרשיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע את המערער בעבירות של אי מניעת פשע, עבירה לפי סעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מסירת ידיעה סודית והשמדת ראיה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שש שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, וכן הטיל עליו עשרים וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבורה מסוג פשע. בנמקו את גזר הדין הביא בית המשפט קמא את טיעוני התביעה ואת טיעוני ההגנה וקיבל את הטענה שהיתה מוסכמת על הצדדים, כי הנאשם לא תכנן את הקשר עם עימאד אלא נקלע למצב בעל כורחו, בשל פחדו מפני עימאד. בית המשפט הביא עוד בחשבון כי המערער תרם בעבר תרומה למלחמה בפשע, זאת נקבע על פי מידע שהוצג לו בדבר סיועו של המערער לחשיפת עבירות בתחום הפלילי. בית המשפט נתן דעתו גם לתסקיר שירות המבחן אשר הביע עמדה כי יש להטיל על המערער ענישה ממשית ומציבת גבולות, על רקע סוג העבירות שהיה המערער מעורב בביצוען.

בערעור שלפנינו טען הסניגור המלומד כי עונשו של המערער חמור במיוחד, בשים לב לכך שהעבירות שביצע בנשק הן עבירות ישנות, ובכך שהעבירה החמורה שיוחסה לו, "מסירת ידיעה סודית", הינה עבירה שנעברה בתנאים של פחד, ולטענתו לא ניתן משקל מספיק לעובדה שאת הצעתו החמורה של עימאד, שהיתה מלווה בפיתוי כספי גדול, דחה המערער.

באת-כוח המדינה המלומדת הצביעה בטיעוניה על כך שאף על פי שקיים פער של זמן בין העבירות בשני האישומים הראשונים לעבירה בה הורשע המערער בפרשה השלישית, אשר בוצעה בשנת 2006, ניכר בהתנהגותו של המערער רצף עברייני.

שקלנו את טענות הצדדים. נתנו דעתנו לצורך להחמיר בעבירות הנוגעות להחזקה והובלה של נשק, ואף לפוטנציאל הסיכון שנשקף מכך שהמערער נמנע מלמסור ביוזמתו לגורמי הבטחון על ההצעה שהוצעה לו על ידי עימאד. אולם לאחר הביאנו בחשבון את הנימוקים לחומרא ולקולא בעניינו של המערער, ובהתחשב בכך שהתנהגותו של המערער בפרשה השלישית, והחמורה מבין האישומים, היתה על רקע של פחד, וכן בשים לב לכך כי המערער דחה את ההצעה לבצע עבירה חמורה שהוצעה לו על ידי עימאד בתנאים של פיתוי כספי, וכן בהתחשב ביתר הנסיבות הנוגעות למערער, החלטנו כי יש מקום להקל במידת מה בעונש המאסר שהושת עליו.

אשר-על-כן, החלטנו להעמיד את גזר דינו של המערער על תקופה של ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. עונש המאסר על תנאי שהושת עליו יעמוד בתוקפו.

 

 

ניתן היום, ‏י"ג תשרי, תשס"ח (25.09.07) במעמד הצדדים.