עורך דין פלילי
 
רחוב המנופים 8  (בית אופק),  הרצליה פיתוח,   טל':  09-9568980,  פקס: 077-5558572
   
                                    צור קשר פורום русский רקע אישי עמוד הבית

ראיות לכאורה - מעצר עד תום ההליכים

 
 

ראיות לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים –

סעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, קובע כי ביהמ"ש לא ייתן צו מעצר לעצור נאשם עד תום ההליכים, אלא אם נוכח, לאחר ששמע את הצדדים – הפרקליט או התובע מחד, ועורך דין פלילי – הסנגור מאידך, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

דהיינו, תנאי בסיסי להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים הינו קיומן של ראיות לכאורה, אולם נשאלת השאלה מהן ראיות לכאורה המספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים ?

ראשית יש להבין כי במשך החקירה המשטרתית נאספות ראיות ע"י המשטרה. המשטרה לא יכולה, ולא מוסמכת, לקבוע את אמיתותן של אותן ראיות. לכן ראיות אלו נקראות ראיות גולמיות, דהיינו ראיות שטרם עברו את כוך ההיתוך של בית המשפט, טרם נבחנו לעומקן על ידי חקירה נגדית וכד', וטרם נקבע לגביהן ממצאי מהימנות ולכן נהוג לקרוא להן "ראיות לכאורה".

הגישה המסורתית היתה כי ראיות לכאורה הינן ראיות, שאם הן יוכחו כמהימנות, יש בהן כדי להביא להרשעתו של הנאשם.

אולם מה קורה כאשר יש ראיות, אשר על פניהן עולה ספק רב בנוגע למהימנותן, האם די בהן כדי להוות ראיות לכאורה המספיקות כדי לצוות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים ?

בעבר היו שתי גישות שונות בפירוש המונח ראיות לכאורה, אולם בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, נקבעה ההלכה המחייבת בנוגע פירוש המונח "ראיות לכאורה" הקבוע בסעיף 21(ב) לחוק הנ"ל. ביהמ"ש העליון קבע כי ראיות לכאורה הינן ראיות, אשר טמון בהן פוטנציאל ראייתי המקימות סיכוי סביר להרשעה.

הבחינה של ראיות לכאורה איננה בחינה טכנית. כלומר לא די לבחון את חומר הראיות ולבחון האם בחומר הראיות יש ראיות גולמיות העשויות להביא להרשעת הנאשם, אלא ביהמ"ש צריך לעשות הערכה ולבחון האם יש סיכוי סביר להרשעה. כלומר, אם קיימות בראיות המפלילות סתירות מהותיות, ביהמ"ש יכול לקבוע שאין הן מהוות ראיות המקימות סיכוי סביר להרשעה. ביהמ"ש לא בוחן רק את הראיות המפלילות, אלא את כלל הראיות המצויות בחומר החקירה, ועורך למעשה הערכה של עוצמת הראיות.

התוצאה של קביעה שאין ראיות לכאורה היא החלטה להורות על שחרורו של הנאשם ממעצר, והנאשם יוכל להשתחרר בתנאים אשר יבטיחו רק את התייצבותו למשפט. כלומר, עפ"י הפסיקה אין לקבוע תנאי שחרור שיגבילו את הנאשם – "חלופת מעצר" כאשר אין ראיות לכאורה.

מאידך, קביעה כי ישנן ראיות לכאורה עשויה להביא למעצרו של הנאשם, בהתקיים יתר התנאים הקבועים בסעיף 21 לחוק המעצרים הנ"ל, דהיינו קיומה של עילת מעצר והעדר של חלופה מעצר.

אולם לעיתים נוצר צורך לקביעת ביניים. כלומר חומר הראיות הוא כזה שיש בו סיכוי סביר להרשעה, אולם מאידך קיימים בו חולשות אשר מצדיקות להורות על שחרורו של הנאשם עד אשר תתברר אשמתו או חפותו בבית המשפט. במיקרים אלו, יצרה הפסיקה מונח ביניים, והוא כרסום בחומר הראיות. דהיינו, ביהמ"ש קובע קיומן של ראית לכאורה, אך יחד עם זאת הוא קובע כי קיים כרסום בחומר הראיות. במצב ביניים זה, יורה ביהמ"ש על שחרורו של הנאשם, אך בתנאים מגבילים, דהיינו ביהמ"ש יקבעו חלופת מעצר שטיבה יקבע בהתאם לכלל הנסיבות וביניהן חומרת העבירה, עוצמת הראיות ועוד.

 בחזרה לעמוד מאמרים


 

תפריט האתר  



עורך דין גירושין,עורך דין פלילי, עורכי דין בראשון לציון, עורך דין גירושין

CS Media :בניית אתרים באינטרנט